לילה אחד בפריז...
כבר במטוס קיבלנו עדכון שהקטנצ'יק מסרב ללכת לגן במשך שעתיים (!), הגדול מתוסכל שהעירו אותו מוקדם, ובערב המרכזית בוכה בגלל שקיבלה מכה בבוקר (?!)
ולמחרת, שוב הקטנציק לא מוכן לגרוב גרביים (סיריוסלי?) והמרכזית רעבה ואין לה מה לאכול (מיד לדווח לרווחה 😉)
זה יכל להוציא את הרוח מהמפרשים,
זה אפילו קצת עצבן שהם התקשרו כל כמה שעות...
אבל בסיכום הגיחה הקצרצרה הזו,
המסקנות שלי הן...
ת י א ו ם צ י פ י ו ת...
אנחנו מאד סומכים על הילדים ועל סבא וסבתא (תודה תודה תודה)
אבל אין תחליף לתיאום ציפיות לגבי מה שהולך לקרות כשאנחנו לא נמצאים.
ל ס מ ו ך ..
מאד קשה, עד בלתי אפשרי לנהל סיטואציות כאלו מרחוק, מעבר לזה, אם אנחנו סומכים על כולם, אז אנחנו צריכים לסמוך עליהם שיסתדרו גם כשלא הכל הולך חלק..
ועוד מסקנה אחת אחרונה,
תמיד תהיה סיבה למה לא לעשות משהו, לא לצאת לחופשה, או לדייט. זוכרים את החשוב ולא דחוף?? זו דוגמה למקום שבו באים לידי ביטוי ה ע ר כ י ם שלנו (במקרה זה זוגיות) שיותר חשובים לטווח ארוך מהצרכים שלנו (שהכל יהיה בשליטה ורגוע) .
ספרו לי על משהו חשוב ולא דחוף שאתם בוחרים לעשות השבוע?